"פרידה" - סרט המתעד את חייה האומללים מצד אחד והסוערים מצד שני של הציירת הידועה פרידה קאלו, בבימוי המיוחד והיוצא דופן של ג'ולי טימור, מבטיח חוויה קולנועית בלתי נשכחת.
הסרט "פרידה" הנו סרט דרמה ביוגרפי המתעד את סיפור חייה הקצרים הסוערים ,וחסרי הפשרות של פרידה קאלו ציירת סוריאליסטית נודעת ומצליחה ממקסיקו, שהתפרסמה לא רק בזכות כשרונה הרב כציירת, אלא לא מעט בשל אופייה יוצא הדופן ותכונותיה המיוחדות . בתחילת הסרט מתוארות שנות נעוריה של פרידה. היא מוצגת כנערה שונה ומיוחדת מאחיותיה. היא גדלה ומתפתחת לאישה בעלת דעות פוליטיות מוגדרות ומגובשות כקומוניסטית, אמנית חופשייה ומורדת מינית- ביסקסואלית. בד בבד מודגש הסבל בחייה של פרידה למן הניתוק והזרות שחשה כלפי אמה ואחיותיה ועד לסבל הנפשי שחשה עקב היותה נכה . את מסכת חייה היטיבה קאלו לבטא בציוריה, היא השתמשה באומנות ככלי לחימה בחייה הקשים וככלי ביטוי למחשבותיה ולדעותיה . . סצנת התאונה הדרכים הקשה אליה נקלעה שבה רוסקה גופה וממנה נותרה מוגבלת עקב חדירה של מוט לירכיה , היא אחת החזקות שנראו בשנים האחרונות .הבמאית בחרה להשתמש בזויות מצלמה מיוחדות, צילומים בהילוך איטי ושוטים סוריאליסטים (פתיתי הזהב מתפזרים באוויר ובסוף הסצינה קאלו שוכבת על הרצפה המרוסקת כפסל זהב מעוצב להפליא) . סצנה זו באה להדגיש את הסבל הפיזי בחייה של פרידה, הסרט מתאר היטב את תסכוליה של פרידה . התאונה שינתה את חייה היא התחילה לצייר . האומנות והסבל רוקדים שלובי זרועות במשך כל חייה . הסרט מתעד את מערכת היחסים המורכבת המסובכת הפתוחה ונועזת של פרידה עם בעלה הצייר דייגו ריברה . אנו חווים את יסורי ההחלמה עם קאלו ותהליך ההתאהבות שלה בצייר ריברה. השניים נישאים בשנת 1929. הסרט מתמקד בחיי	הנישואים של השניים. בעלה הצייר הכריזמטי והמכוער ניהל רומנים רבים עם נשים אחרות . פרידה מצידה הרבתה לשכב עם נשים ולנהל רומנים עם גברים אחרים ביניהם המהפכן ליאון טרוצקי . פרידה החלה את חייה האומנותיים בצלו של הגבר הנבחר שלה , ורק לאחר מותה התברר שהיא הייתה האומן המצטיין בין שניהם. פרידה קאלו נפטרה בשנת 1954 והיא בת 47 בלבד. הסרט מבוסס על הביוגרפיה של קאלו שנכתבה על ידי היידן הררה וצולם בשנת 2001 במקסיקו. את התפקיד של פרידה בסרט גילמה השחקנית המקסיקאית הידועה סלמה הייק ,שגם הפיקה את הסרט וזכתה בו לאחר מאבק ארוך וממושך בינה לבין מדונה וג'ניפר לופז שהציעו את מועמדותן ורצו אף הן להשתתף בסרט על ה"ציירת המעונה" שהבד שימש לה כר פעולה להעברת מכאובי גופה ונפשה. הסרט מציג רשימת משתתפים מרשימה של שחקנים וכוכבים מוכרים כמו אלפרד מולינה בדמות הצייר דייגו ריברה בעלה של קאלו ,ג'פרי ראש כליאון טרוצקי ,אנטוניו בנדרס, אדוארד נורטון . הבמאית הנודעת ג'ולי טימור עשתה בסרט זה את הבלתי אפשרי . יצירה מרגשת שבמרכזה אמנית ציירת , הסרט המתאר אותה אינו משרת את הציור של פרידה קאלו ולא מתעד את דמותה וחייה הסוערים אלא יוצר משהו חדש , שלם הגדול יותר מכל חלקיו. אמנות העוסקת באמנות אחרת נכשלת בדרך כלל כי לעולם תהיה בעיית התרגום מתמונה לדרמה , מצליל לתמונה והשקה של אחת אצל השניה כמעט בלתי אפשרית , וכאשר רוצים לתאר ציור בסרט זה בלתי אפשרי. גדולים וטובים נכשלו בנסותם לתאר את סערת רגשות הצייר מול הבד.	הבמאית פנתה לפרידה בדרך מקורית משלה . הסרט דומה לעיתים לציורים של קאלו ואז חורג ומביא את הסביבה ואת מקסיקו, את הבעירה הסוציאליסטית ואת תשוקת הנעורים . החיים בכאב הפיזי המתמיד והתמסרות לציור שהיה הצלה וקללה גם יחד. אהבת האומנות או אומנות האהבה ,בזה בעצם מתעסק הסרט . התשוקה לציור שמשתלטת על חיי האומנים ומכוונת את חייהם בזכות הציורים קאלו וריברה נפגשים , בזכותם מתאהבים ובגללם הם משנים את מהלך חייהם. הסרט עובד בכמה מישורים , הוא מספק את הרגש אך גם פונה לאוהבי האסתטיקה . הסרט מתומזר בתנועה בדיאלוג ומוסיקה .אחת הנקודות החזקות של הסרט הוא פס הקול המדהים שכתב אליוט גולדנטל. זהו סרט חובה לכל אישה ממנו ניתן ללמוד על חייה של פרידה קאלו , אישה גדולה .סרט מרתק לנשים שאוהבות נשים או גם נשים . למרות "הבנאליות "של העלילה כל אפיזודה בפני עצמה מעניינת מרגשת ומוצגת באופן מרתק. הסרט הוא כמו אחד הציורים של קאלו הצבעים החזקים זוויות הצילום המבנים של מרכז אמריקה התלבושות והאנשים הצליחו להציג את מקסיקו כפי שנראתה בציורים סוריאליסטים בלבד. הסרט נאמן לעובדות . הוא סיפורה הנאמן של הציירת. חייה הלא פשוטים שהסתיימו בטרם עת .